ביטול החלטה לדחות בר"ע מחמת איחור בהגשה

1.      ערעור על החלטת רשמת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כב' הרשמת אסתר נחליאלי- חיאט) ברמ"ש 42410-04-10, שדחתה על הסף, מחמת איחור בהגשה, את הבר"ע שהגישה המערערת 1 (להלן - "המערערת") בשמה ובשם הקטינים המערערים 2, 3. הבר"ע התייחסה להחלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בעניין מזונות זמניים, במסגרת הסכסוך המשפחתי שנידון שם, בין המערערת לבין המשיב - בן זוגה ואבי הקטינים.

2.      עפ"י הנטען בערעור, הבר"ע הוגשה עוד לפני היום האחרון להגשתה, אך עקב שורה של טעויות במזכירות ביהמ"ש המחוזי הבר"ע לא טופלה משך למעלה מ- 4 חודשים לאחר הגשתה. עוד נטען כי גם אם היה איחור של ימים בודדים בהגשת הבר"ע מתבקש ביהמ"ש לעשות שימוש בסמכותו ולהאריך המועד להגשת הבר"ע עד למועד הגשתה בפועל.

המשיב טען כי יש לסלק את הערעור דנן על הסף בהעדר סמכות עניינית. לדידו ההליך הנכון הוא הגשת בר"ע לביהמ"ש העליון, ולא ערעור בזכות לביהמ"ש המחוזי. לגופו של עניין טען המשיב כי צדקה הרשמת בקביעתה כי המערערת אחרה את המועד להגשת הבר"ע, מאחר שיש למנות את מניין 30 הימים להגשת הבר"ע החל מהיום שבו, לטענתו, הומצא בפקס ע"י בא כוחו העתק החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה לב"כ המערערים דאז. כמו כן תמך בכל נימוקי כב' הרשמת שקבעה כי גם אם נלך לשיטת המערערת לגבי מועד המצאת ההחלטה, דעתה היא כי המועד להגשת הבר"ע חלף, זאת כיוון שהסיקה כי על הצ'ק שצורף לבר"ע נרשם התאריך 11.4.11. עוד טען המשיב כי אין להאריך המועד להגשת הבר"ע כעת, ע"י ערכאת הערעור, כיוון שלא התבקשה מהערכאה קמא הארכת מועד זו.

דיון

הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית

3.      לשיטת המשיב, החלטת כב' הרשמת היא "פסק דין", ולא "החלטה אחרת", שכן החלטתה סיימה את כל המחלוקות בתיק. משכך לשיטתו, יש להגיש ערעור ברשות לביהמ"ש העליון, כמו על ככל פסק דין היוצא מביהמ"ש המחוזי בהליך ערעורי, בין אם הוא ניתן ע"י הרשם ובין אם ניתן ע"י שופט (עפ"י סע' 96(א) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן - " חוק בתי המשפט")).

אינני מקבלת עמדתו זו של המשיב. כבר נפסק כי כותרת ההחלטה, איננה קובעת את סיווגה. החלטת כב' הרשמת נשוא ערעור זה היא "החלטה אחרת" ולא "פסק דין".

כך נקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון ב- ע"א 34/89 גלצר נ' גלצר, פד"י מג (1) 329, 332) כי החלטה הדוחה בקשת רשות ערעור היא החלטה אחרת -

" בניגוד לטענתו של פרקליט משיב, איני סבור שהחלטה הדוחה בקשת רשות לערעור היא "פסק  דין". כידוע, באה ההבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" למנוע פיצול ההתדיינות, מקום שהתיק עדיין "פתוח", ובעל הדין שניתנה כנגדו "החלטה אחרת" יוכל, אם הרשות לערעור עליה לא תינתן לו, לתקוף את ההחלטה בגדר הערעור על פסק הדין (תקנה 11   4). הבחנה זו אינה נוהגת לגבי החלטות הניתנות לאחר שהערכאה הדיונית סיימה את מלאכתה; כך, למשל, החלטה, הדוחה בקשה לביטול פסק-דין שניתן על-פי צד אחד, ל"החלטה אחרת תיחשב, אף-על-פי שהדיון תם ונשלם (ע"א 502/68 [5]), והוא הדין בהחלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור או בקשה לדיון נוסף. בכל המקרים הללו מדובר, מבחינה מהותית, ב"החלטות ביניים", שהערכאה הדיונית מחליטה בהן לאחר מתן פסק הדין, והערכה הערעורית עשויה להחליט הן אף לפני שהתחילה לדון בעניין גופו, ואולי אפילו היא לא תתחיל בעטיין לדון בעניין גופו. אני סבור, שהחלטה הדוחה בקשת רשות ערעור היא "החלטה אחרת", מסוג "החלטות הביניים" המהותיות האמורות, שניתן להשיג עליה ברשות".

 וכן ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 506).

מאחר שבעניינינו מי שנתנה את ה"החלטה האחרת" הנ"ל הייתה הרשמת ולא ביהמ"ש, הרי שהערעור על החלטתה הוא בזכות ולא ברשות, ככל החלטה אחרת של רשם, וזאת עפ"י סע' 96(ב) לחוק בתי המשפט.

המועד האחרון להגשת הבר"ע

4.      מוקד נוסף של מחלוקת הוא בשאלה האם המועד להגשת הבר"ע נמנה מיום שנודע למערערים פסק הדין, או מיום שהומצא כדין ע"י בית משפט. בפסיקת ביהמ"ש העליון נקבע כי בהעדר נסיבות ממשיות של חוסר תום לב דיוני מצד בעל הדין היוזם הליך ערעורי, הכלל המחייב הוא כלל "ההמצאה" (הקבוע בתקנה 402 (סיפא) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - " תקנות סד"א") ולא כלל "הידיעה". (ראו למשל: בש"א 1788/06 רונית קלינגר נ' שלמה זקס (לא פורסם), עמ' 10). לאור נסיבותיו המיוחדות של התיק שבפני, שיפורטו להלן, לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים שבהם קיימת הצדקה לסטות מכלל "ההמצאה". על כן מניין 30 הימים להגשת הבר"ע יחל מיום המצאת פסה"ד לידי המערערת כדין ע"י מזכירות ביהמ"ש, ולא מיום המשלוח בפקס ע"י ב"כ המשיב. משכך, אין צורך להתייחס לשאלה האם פקס כזה אכן נשלח והתקבל.

הואיל ואין חולק כי ההחלטה נשוא הבר"ע שנשלחה ע"י המזכירות, נתקבלה ביום 2.3.2010 (כמוכח מאישור המסירה - נספח ד' להודעת הערעור), הרי שהמועד האחרון להגשת הבר"ע היה ביום 1.4.2010. בפועל, המועד 1.4.2010 נפל ביום הראשון של פגרת הפסח של מערכת בתי המשפט (ראו: תקנה 1(2) ל תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג - 1983). אי לכך, הרי שלפי תקנה 529 לתקנות סד"א עובר המועד האחרון להגשת הבר"ע ליום העבודה שאחרי הפגרה, דהיינו ליום 6.4.2011 .

המועד שבו הוגשה הבר"ע בפועל

5.      המערערים הציגו אישורי דואר רשום המעידים לכאורה כי הבר"ע שנשלחה בדואר רשום למזכירות ביהמ"ש המחוזי ביום 28.3.2010 הגיעה לביהמ"ש עוד ביום 29.3.2010 (נספח ה' להודעת הערעור), דהיינו לפני המועד האחרון להגשת הבר"ע. הוצג אף המכתב הנלווה לבר"ע שנשלחה בדואר, שנושא את התאריך 28.3.2010, וכן עותק של הבר"ע שהוגשה, אשר נושא אף הוא תאריך 28.3.2010. גם במכתבים ששלח ב"כ המערערים למזכירות ביהמ"ש בחודשים מאי, יוני ואוגוסט 2010 הוא ציין כי הבר"ע נשלחה ב - 28.3.2010.

כאמור, ה- 29.3.2010 חל בערב חג הפסח, יד' ניסן, שהוא היום הראשון לפגרת הפסח, משכך, פעילות מזכירות ביהמ"ש הייתה מושבתת באותו היום וברי כי איש לא טיפל בקבלת הדואר, לרבות הבר"ע נשוא המחלוקת. מאחר שמניין 30 הימים הסתיים ב - 1.4.2010, שגם הוא נפל בתוך פגרת חג הפסח, הרי שלפי תקנה 529 לתקנות סד"א עבר המועד האחרון האפשרי להגשת הבר"ע לאחר פגרת הפסח, דהיינו ליום 6.4.2010 (יום שלישי בשבוע) שבו חל חג המימונה, כך שייתכן שאף בחג זה נעדרו חלק מעובדי מזכירות ביהמ"ש ולכן סביר שהבר"ע לא טופלה באופן מיידי, ונשארה עם חומר שהצטבר.

כפי שעולה ממכתבי מזכירות ביהמ"ש לב"כ המערערת, האחד מיום 9.6.2010 (שהוצג בפניי במהלך הדיון) והשני מיום 10.8.2010 (נספח ה'1 להודעת הערעור) המזכירות איבדה את הבר"ע שנשלחה אליה בדואר ע"י ב"כ המערערת: במכתב מיום 9.6.2010, שנכתב בכתב יד על גבי פניית ב"כ המערערת מיום 8.6.2010, כתב סגן המזכיר הראשי בביהמ"ש המחוזי, זכריה עקפה: " בעיוני במחשב בית המשפט לא מצאתי שהוגש בר"ע". במכתב מיום 10.8.2010, נספח ה'1 , ציינה מזכירות ביהמ"ש כי - " לאחר בדיקה יסודית, לא מצאתי שהוגש ערעור על תיק ברטל נגד ברטל... לא ברור לנו מדוע לא נפתח תיק הערעור".

רק ב- 12.8.2010, דהיינו יומיים לאחר מכתב זה, נמצאת בתיק ביהמ"ש הערת מזכירות: " התיק נמצא ביחד עם ברע 10420-03-10 עידכון כתובת עו"ד אירית דודו ..." (כך במקור). העולה מכאן כי הבר"ע שהגישה המערערת צורפה כנראה בטעות לתיק הבר"ע שהגיש המשיב על אותה החלטה של בית שמפט למשפחה, ולפיכך מזכירות ביהמ"ש לא טיפלה בה עד ליום 12.8.2010.